איראן לא ביטלה את המשבר הפנימי של ישראל

איראן לא ביטלה את המשבר הפנימי של ישראל, אלא רק שמה אותו על הפסקה.
כן, בזמן מלחמה העם מתלכד...
אבל זה לא אומר שהבעיות הישנות נעלמו.
וזה בוודאי לא אומר שהציבור מוכן לעצום עיניים מול ניסיונות להשתמש במלחמה לצרכים פוליטיים.
התקציב הלא צודק לא נעלם.
הבושה סביב חוק הגיוס לא נעלמה.
הדילים הפוליטיים שנעשים כדי להבטיח את הישרדות הקואליציה לא נעלמו.
ויהיו אשר יהיו הישגיו של נתניהו בעבר, בדמוקרטיה לאף אחד אין זכות לשלוט לנצח.
פשוט עכשיו כל זה מתרחש על רקע המלחמה, ולכן זה פחות בולט לעין.
אפשר לומר שעכשיו זה לא הזמן לעסוק בפוליטיקה.
ויש בזה אמת.
האופוזיציה, לזכותה ייאמר, אכן מראה את זה: קודם ניצחון, אחר כך הוויכוח הפוליטי.
את זה אי אפשר לומר על הקואליציה...
אבל אחרי המלחמה כל השאלות האלה יחזרו בעוצמה מחודשת.
מי בישראל באמת משלם את המחיר על הביטחון ועל עתיד המדינה, ומי ממשיך ליהנות מפריבילגיות פוליטיות?
למה, כשיש מי שמוכנים לשים בצד אינטרסים אישיים למען מטרה משותפת, אחרים ממשיכים לנצל את המצב לטובתם?
7 באוקטובר לא נשכח. והשאלות על איך המדינה הגיעה אליו לא מוכנה לא נעלמו לשום מקום.
חייבת לקום ועדת חקירה ממלכתית עצמאית, ובעקבותיה חייבים לבוא צעדים אמיתיים והחלטות אמיתיות.
בלי חקירה כנה, מסקנות נכונות וחלוקה צודקת של החובות האזרחיות, משבר האמון לא ייעלם לשום מקום.
אחרי המלחמה ההפסקה תסתיים.
ויחד איתה ייפתח גם חלון הזדמנויות נדיר, לא רק לבסס את הישגי הניצחון מול האויב החיצוני, אלא גם להתחיל באמת לתקן את מה שכבר מזמן נרקב בתוך המערכת עצמה.