ההצהרה הראשונה של מוג'תבא

ההצהרה הראשונה של מוג'תבא חמינאי התבררה לא כנאום של מנהיג, אלא כטקסט שהוקרא בטלוויזיה.
טקסט עקוב מדם, נקמני, בוטה בצורה קיצונית, שכמעט לא משאיר מקום לספק:
קשה לראות ניצחון אמיתי בכל תרחיש שאינו נפילת הדיקטטורה הדתית הרדיקלית באיראן.
כל תוצאה אחרת לא תהיה אפילו חזרה לסטטוס קוו שהיה לפני תחילת המלחמה.
היא תהיה גרועה ממנו בהרבה.
ישראל קיבלה אויב מר, אולי הקיצוני ביותר שאפשר לדמיין:
חדור מוטיבציה, הרסני, ומלא שנאה עד הקצה.
והוא עומד בראש מדינה עצומה, עם משאבים עצומים ועם אידיאולוגיה שבה השמדת ישראל ותושביה היא לא רק יעד, אלא סיבת קיום.
וזה לא נובע רק מהמניעים של המשטר, אלא גם ממניעים אישיים.
מוג'תבא חמינאי כבר איבד את אביו ואת אשתו.
לפי חלק מהדיווחים, הוא איבד גם את אמו וקרובי משפחה נוספים.
אובדן כזה, על רקע המפלות הקשות של המשטר, נחרט בנפש.
אחרי דבר כזה, המלחמה בישראל כבר איננה רק אידיאולוגיה ולא רק פוליטיקה.
היא הופכת למטרה אישית. כמעט לסיבה להמשיך לחיות.
ובישראל חייבים להבין את זה בצורה הצלולה ביותר.
כל תוצאה שלא תוביל להחלפת ההנהגה ולהחלפת הכיוון של איראן מבפנים תהיה תבוסה קשה לישראל.
ותבוסה כזאת תגבה מאיתנו מחיר כבד מאוד בעתיד.