בחירתו של מוג'תבא

מועצת המומחים של איראן בחרה במוג'תבא חמינאי, בנו של עלי חמינאי, למנהיג העליון החדש.
ההחלטה הזאת אומרת הרבה על הכיוון שהמערכת בוחרת בו.
ראשית, ההנהגה האיראנית למעשה מהמרת על קו נוקשה עוד יותר. המנהיג החדש מזוהה באופן הדוק עם הממסד הביטחוני ונחשב לחלק מהאגף הרדיקלי ביותר של המשטר. המשמעות היא שמרחב המשא ומתן והפשרות נעשה צר עוד יותר.
שנית, המערכת מאבדת חלק מהלגיטימיות שלה. הרפובליקה האסלאמית תמיד טענה שהשלטון מבוסס על סמכות דתית ועל מוסדות, ולא על הורשת שלטון בדומה למשטר השאהי, שנגדו היא עצמה עלתה לשלטון. כעת בנו של הדיקטטור הקודם הופך למנהיג העליון, ודבר כזה מעורר באופן בלתי נמנע בתוך המדינה, גם בקרב הציבור וגם בקרב האליטות, אסוציאציות של העברה שושלתית של השלטון הרבה יותר מאשר של מודל תיאוקרטי.
ממחיש במיוחד שמייסד המשטר, רוחאללה חומייני, הקפיד בזמנו להימנע מצעדים כאלה ולא איפשר את קידומו של בנו אל מוקדי הכוח, אף שהצעות כאלה אכן נשמעו.
שלישית, ההחלטה הזאת מסבכת מאוד את המצב עבור כולם. אובדן חלק מהלגיטימיות והתחזקות תפקידם של הגורמים הביטחוניים יוצרים יותר מתחים פנימיים. ובו בזמן, הפרדוקס הוא שמספר האפשרויות לפתרון המשבר האיראני רק הולך ומצטמצם: קיומו של משטר כזה אינו מתקבל על הדעת מבחינת ישראל.
בסופו של דבר, אנחנו רואים שאנחנו עדיין רחוקים מאוד מהתוצאות האמיתיות של המלחמה הזאת.